"ויהי אור" - תכשיטים מאירים
"והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום"
ימים של מלחמה וכאב. ימים של הלם, חוסר וודאות, פחד, מתח, בכי, אובדן.
מתוך הכאב הגדול, בזמן מלחמה, הרגשתי שהדבר שהכי יציל אותי הוא היצירה.
הכל למעשה התחיל בשבוע השני למלחמה, בו חשתי צורך עז להקיף את עצמי במגן דוד. אני לא יודעת מאיפה זה בא לי. אני לא נוהגת כלל לענוד תכשיטים עם מגן דוד. אבל במלחמה הזו, כשהרצון להרגיש מוגנת ולהתחבר לביחד של כולנו, הוליד צורך גדול להרגיש את הסמל, עתיק היומין הזה, עליי בכל שעות היממה.
אז חיטטתי בארגז התכשיטים שלי ומצאתי שני תליונים עם מגן דוד מזמנים עברו. בחרתי אחד והנחתי על צוארי, וכך הוא נשאר עליי ולא ירד ממני.
כמה ימים לאחר מכן הרגשתי שלא מספיק שאענוד את מגן הדוד, אלא חויתי צורך גם ליצור מגן דוד בעצמי, ממני אל העולם כולו. עד לאותו רגע היתי בקיפאון מוחלט. לא עבדתי כלל. יצרתי הרבה דברים - ציירתי, רקמתי, עבדתי המון בגינה, אבל לא יצרתי תכשיטים וגם לא לימדתי ולא העברתי סדנאות, והעשייה הקטנה הזו, להתיישב וליצור מגני דוד, הזיזה אותי מהקיפאון בו הייתי שרויה שלושה שבועות מאז אותה שבת ארורה.
בימים של חוסר ודאות וכאוס גדול, יש משהו משחרר בלהכיר בכך שאני נמצאת במצב של חוסר שליטה וחוסר ידיעה, ולשים מבטחי ביהא אשר יהיה. זה תמיד כך למען האמת, אך השיגרה וההתמקדות שלנו בחיי היומיום מדמים שאנו לכאורה שולטים ויודעים וש"הכל נמצא תחת שליטה", וימי מלחמה מדגישים בפנינו שלמעשה שום דבר אינו נמצא תחת שליטתנו. ומעולם לא שלטנו בכלום. מגן דוד מזכיר לי באופן אישי שאני יכולה לרגע לשחרר את האחיזה כי אני מוגנת. הוא מזכיר לי שאני לא שולטת בדבר, שמעולם לא שלטתי בדבר, ושיש משהו גדול ממני שמנהל פה את הענינים.
וכך לאט לאט התחברתי אל האור, העצמתי אותו בתוכי, עשיתי פעולות קטנות כדי להביא אותי לתוך היום. הרגשתי שזה אחד הדברים המועילים שאני יכולה לעשות לא רק כלפי עצמי, אלא כלפי כל הסביבה שלי. להביא את האור לא אומר לא לכאוב, לא לבכות, אלא לזכור שגם אם יש חושך יש גם אור. בלי חושך לא היה אור. ובלי אור לא היה חושך. ואז התחלתי ליצור לא רק מגני דוד, אלא תכשיטים שחשתי שיוכלו לסייע לא.נשים להתחבר אל המקום הטוב בתוך עצמם, תכשיטים אשר מזכירים לנו את האור הנמצא בכל אחת ואחד מאיתנו. חויתי עוד אנשים מסביבי קוראות וקוראים להביא את האור. להתחזק. להתאחד. למרות הקושי והעצב הכל כך גדולים.
בקולקציה "ויהי אור" שילבתי סמלים וצורות, ומילים מאירות ומחזקות. כל תהליך היצירה היה עבורי תראפויטי לחלוטין. אחד הדברים שהכי סייעו לי באופן אישי להתחבר לאור של עצמי ואל התקווה. תוך כדי תהליך היצירה קורה קסם. כמובן שיש לכך גם הסברים מדעיים, שקשורים אל האונות של המוח, אבל מעבר לכך שזו היתה יצירה, היא היתה עוצמתית, והאירה את ליבי תוך כדי בריאתה, יחד עם המון תפילות לשמירה על כולנו, ובקשות ותחינות לשלום החיילים וכוחות הבטחון, לחזרתם של החטופים. חשבתי על הא.נשים שיעהדו את התכשיטים שאני מכינה, ובירכתי אותם. זה ממש לא משנה שטרם ניפגשנו או שוחחנו, הרצון לעשות טוב הוא מאד חזק, ואני חושבת שבימים הקשים שאנחנו עוברים אנחנו פשוט רוצים להיות טובים אחד לשני. לתת. לשמור. לדאוג. להגן. לחבק.
"ויהי אור - תכשיטים מאירים" היא קולקציה קיימת, אבל מתרחבת. מעבר למטרתה להפיץ את האור, אני מזמינה אתכן.ם לפנות אליי אם יש מילים מאירות שאתם מרגישים שהייתם רוצים להכניס לתוך החיים שלכם - תבקשו ממני ואכין לכם תכשיט בהתאם באהבה גדולה.
אז אלו היצירות המחבקות שלי ממני אליכן.ם.
אני כולי תקווה שיהיו לכם לעוגן ביומיום ומקור לטרנספורמציה. גם אם היא בצעדים קטנים.
באהבה,
דפנה
ימים של מלחמה וכאב. ימים של הלם, חוסר וודאות, פחד, מתח, בכי, אובדן.
מתוך הכאב הגדול, בזמן מלחמה, הרגשתי שהדבר שהכי יציל אותי הוא היצירה.
הכל למעשה התחיל בשבוע השני למלחמה, בו חשתי צורך עז להקיף את עצמי במגן דוד. אני לא יודעת מאיפה זה בא לי. אני לא נוהגת כלל לענוד תכשיטים עם מגן דוד. אבל במלחמה הזו, כשהרצון להרגיש מוגנת ולהתחבר לביחד של כולנו, הוליד צורך גדול להרגיש את הסמל, עתיק היומין הזה, עליי בכל שעות היממה.
אז חיטטתי בארגז התכשיטים שלי ומצאתי שני תליונים עם מגן דוד מזמנים עברו. בחרתי אחד והנחתי על צוארי, וכך הוא נשאר עליי ולא ירד ממני.
כמה ימים לאחר מכן הרגשתי שלא מספיק שאענוד את מגן הדוד, אלא חויתי צורך גם ליצור מגן דוד בעצמי, ממני אל העולם כולו. עד לאותו רגע היתי בקיפאון מוחלט. לא עבדתי כלל. יצרתי הרבה דברים - ציירתי, רקמתי, עבדתי המון בגינה, אבל לא יצרתי תכשיטים וגם לא לימדתי ולא העברתי סדנאות, והעשייה הקטנה הזו, להתיישב וליצור מגני דוד, הזיזה אותי מהקיפאון בו הייתי שרויה שלושה שבועות מאז אותה שבת ארורה.
בימים של חוסר ודאות וכאוס גדול, יש משהו משחרר בלהכיר בכך שאני נמצאת במצב של חוסר שליטה וחוסר ידיעה, ולשים מבטחי ביהא אשר יהיה. זה תמיד כך למען האמת, אך השיגרה וההתמקדות שלנו בחיי היומיום מדמים שאנו לכאורה שולטים ויודעים וש"הכל נמצא תחת שליטה", וימי מלחמה מדגישים בפנינו שלמעשה שום דבר אינו נמצא תחת שליטתנו. ומעולם לא שלטנו בכלום. מגן דוד מזכיר לי באופן אישי שאני יכולה לרגע לשחרר את האחיזה כי אני מוגנת. הוא מזכיר לי שאני לא שולטת בדבר, שמעולם לא שלטתי בדבר, ושיש משהו גדול ממני שמנהל פה את הענינים.
וכך לאט לאט התחברתי אל האור, העצמתי אותו בתוכי, עשיתי פעולות קטנות כדי להביא אותי לתוך היום. הרגשתי שזה אחד הדברים המועילים שאני יכולה לעשות לא רק כלפי עצמי, אלא כלפי כל הסביבה שלי. להביא את האור לא אומר לא לכאוב, לא לבכות, אלא לזכור שגם אם יש חושך יש גם אור. בלי חושך לא היה אור. ובלי אור לא היה חושך. ואז התחלתי ליצור לא רק מגני דוד, אלא תכשיטים שחשתי שיוכלו לסייע לא.נשים להתחבר אל המקום הטוב בתוך עצמם, תכשיטים אשר מזכירים לנו את האור הנמצא בכל אחת ואחד מאיתנו. חויתי עוד אנשים מסביבי קוראות וקוראים להביא את האור. להתחזק. להתאחד. למרות הקושי והעצב הכל כך גדולים.
בקולקציה "ויהי אור" שילבתי סמלים וצורות, ומילים מאירות ומחזקות. כל תהליך היצירה היה עבורי תראפויטי לחלוטין. אחד הדברים שהכי סייעו לי באופן אישי להתחבר לאור של עצמי ואל התקווה. תוך כדי תהליך היצירה קורה קסם. כמובן שיש לכך גם הסברים מדעיים, שקשורים אל האונות של המוח, אבל מעבר לכך שזו היתה יצירה, היא היתה עוצמתית, והאירה את ליבי תוך כדי בריאתה, יחד עם המון תפילות לשמירה על כולנו, ובקשות ותחינות לשלום החיילים וכוחות הבטחון, לחזרתם של החטופים. חשבתי על הא.נשים שיעהדו את התכשיטים שאני מכינה, ובירכתי אותם. זה ממש לא משנה שטרם ניפגשנו או שוחחנו, הרצון לעשות טוב הוא מאד חזק, ואני חושבת שבימים הקשים שאנחנו עוברים אנחנו פשוט רוצים להיות טובים אחד לשני. לתת. לשמור. לדאוג. להגן. לחבק.
"ויהי אור - תכשיטים מאירים" היא קולקציה קיימת, אבל מתרחבת. מעבר למטרתה להפיץ את האור, אני מזמינה אתכן.ם לפנות אליי אם יש מילים מאירות שאתם מרגישים שהייתם רוצים להכניס לתוך החיים שלכם - תבקשו ממני ואכין לכם תכשיט בהתאם באהבה גדולה.
אז אלו היצירות המחבקות שלי ממני אליכן.ם.
אני כולי תקווה שיהיו לכם לעוגן ביומיום ומקור לטרנספורמציה. גם אם היא בצעדים קטנים.
באהבה,
דפנה
